המלצות מדיניות
השנים 2016-2020 בהן מתרחשת הירידה במספר הסטארטאפים, הן מהטובות ביותר שידע ההייטק הישראלי, ובמרכזן מספר שיא של גיוסים והנפקות של חברות ישראליות. על רקע זה מתעוררת השאלה – האם הירידה המתוארת צריכה להדאיג את קובעי המדיניות, ואם כן - מה צריך לעשות?
הממצאים העולים ממחקר זה מצביעים על כך שהירידה משלבת שתי מגמות: התבגרות האקוסיסטם המלווה בתחרות עזה על מקורות, ובעיקר על הון אנושי, ומגמה עולמית של שינוי בסקטורים ה”חמים” ודעיכה של חברות בסקטור SMA. בהתאם, עלולות שתי סיבות שונות להדליק נורות אזהרה: הראשונה מתייחסת להרכב הסטארטאפים החדשים (ובהתאם גם להרכבה העתידי של מערכת החדשנות הישראלית) והשנייה - למספרם הכולל.
הרכב הסטארטאפים: האם הדעיכה של היזמות בסקטור ה-SMA צריכה להדאיג את קובעי המדיניות? הסקטור מאופיין בתחרות עסקית עזה לצד חסמי כניסה טכנולוגיים נמוכים יחסית (רוב החברות בסקטור מבוססות על טכנולוגיה קיימת ולא על פריצות דרך טכנולוגיות). בנוסף, רובם המוחלט של המיזמים בסקטור מבוססים על תוכנה “סטנדרטית” (בניית אתרי אינטרנט, רשתות חברתיות, אפליקציות מובייל וכו’) ולכן קיימת מוביליות גבוהה לסקטורים אחרים. יזם או מתכנת בחברת Social Media יכול לעבור בקלות יחסית לתחומים כמו Fintech, Enterprise Solutions, Cyber Security ואחרים. בהתאם, קשה להניח כי עובדים עם התמחות ספציפית בסקטור יתקשו למצוא עבודה בהייטק הישראלי כתוצאה מהירידה ביזמות זו. באופן דומה, אנו מניחים כי מספר היזמים שהרעיונות שלהם מוגבלים לעולמות אלה הוא קטן יחסית. גם בסוגיית המשקיעים, אנו סבורים כי התכווצות הסקטור לא גורעת מקורות מההיי-טק הישראלי, וספק אם ישנם משקיעים שזו התמחותם הבלעדית. צידה השני של המוביליות הזו היא שהתאוששות סקטור זה בעתיד (כתוצאה מעלייה בביקוש העולמי לפתרונות בתחומים אלה) צפויה להביא למעבר של יזמים, הון אנושי והון פיננסי חזרה לסקטור זה.
הניתוח הנ”ל היה שונה בתכלית אם הירידה במספר החברות החדשות הייתה בתחומים עם מוביליות נמוכה אשר דורשים התמחות ייחודית, כמו מדעי החיים או מוליכים למחצה. אובדן ה-entrepreneurial capital בתחומים כאלה עלול היה למחוק את היכולת של סקטורים אלה להצמיח חברות חדשות, ולהמציא את עצמם מחדש במידת היתכנות כלכלית.
מספר הסטארטאפים החדשים: מתן מענה לשאלה האם הירידה במספר הכולל של סטארטאפים היא מדאיגה, מחייב דיון, ולו עקרוני, בשאלה מהו המספר ה”נכון” או האופטימלי של סטארטאפים חדשים. השאלה הזו חסרת מובן שכן לא ברור מה המשמעות של “אופטימלי” ועבור מי. עם זאת, חשוב לבחון את האקוסיסטם אל מול היעדים שהציבה הממשלה בתקופה האחרונה – ובראש ובראשונה יעדים להגדלת כמות כוח האדם בהייטק. בין אם מדובר ב-15% מכוח העבודה ובין אם ביעד של מיליון איש – עובדה אחת ברורה: ממשלת ישראל שמה למטרה להגדיל משמעותית את מספר עובדי ההייטק. גידול כזה מחייב את צמיחתן והתחדשותן של חברות צמיחה - חברות טכנולוגיה גדולות ישראליות המעסיקות עובדים רבים במשלחי יד מגוונים.
מתוך הראייה הזו, סטארטאפים מהווים בעיקר פוטנציאל לצמיחה של חברות צמיחה בעתיד. בהתאם, מספר גדול של סטארטאפים חדשים מדי שנה מגדיל את הסיכוי לצמיחתה של שכבה גדולה יותר של חברות טכנולוגיה ישראליות מבוססות. בהינתן שרבות מחברות ההזנק נכשלות ונסגרות לאחר מספר שנים, הרי שירידה במספר החברות החדשות )ללא שינוי בשיעור ההצלחה להגעה לאבן דרך מימונית( תשפיע לרעה על פוטנציאל ההיווצרות של חברות מבוססות.
חשוב, עם זאת, להביא בחשבון את המחסור הכרוני והחמור בעובדי הייטק, ובפרט בעובדי פיתוח. בניגוד להשקעות פיננסיות שיכולות להכפיל את עצמן משנה לשנה, כמות עובדי ההייטק הפוטנציאלים גדלה בקצב איטי יחסית של מספר אחוזים בשנה. לכן, מספר גדול מדי של סטארטאפים (שרובם לא יצליחו לגדול לחברה משמעותית) מחריף את התחרות על העובדים במחסור, מעלה את שכרם, ומקשה (בעקיפין) על היכולת של סטארטאפים קיימים לצמוח לחברות גדולות.
המספר “הנכון” של סטארטאפים חדשים - ובהתאם התשובה לשאלה האם יש מקום לדאגה בשל הירידה במספר הסטארטאפים החדשים - צריך לקחת בחשבון את שני השיקולים הנ”ל. אנו סבורים שאין זה נכון שיותר סטארטאפים גוזרים בהכרח אקוסיסטם חזק יותר, אך איננו סבורים גם שיש להתעלם מנורת האזהרה הכרוכה בירידה המתמשכת בהקמת סטארטאפים חדשים. האם הממשלה צריכה לפעול להגדלת מספרם על מנת לאזן את המגמות עליהן הצבענו במחקר זה? לדעתנו יש בהחלט מקום להיערך לכך, אך התערבות שחורגת מהתמיכות הסטנדרטיות של רשות החדשנות היא מוקדמת מדי. הירידה עד כה הורגשה בעיקר בסקטור אחד, ובאופן מקביל להתכווצות סקטור זה באקוסיסטמים מובילים אחרים בעולם. כיוון שהירידה בסקטור זה לא פוגעת, כאמור, במשאבי יזמות ייחודיים השפעתה על האקוסיסטם מוגבלת. אך ככל שתימשך המגמה הרחבה יותר המתבטאת בירידה בנטייה ליזמות ובעלייה במשאבים הדרושים להקמת סטארטאפים חדשים, היא עלולה לקרב את ההייטק הישראלי לשולי סיכון שישפיעו לרעה על היכולת להצמיח בישראל מספר ראוי של חברות צמיחה. יתכן שבשנים הקרובות נצטרך להיערך לשינוי מבני בשוק ההייטק, ולהבין את משמעויותיו. זאת בפרט על רקע היעדר אינדיקציות שהאיכות הממוצעת של סטארטאפים עלתה עם הירידה במספרם. יש לציין גם שתקופת הפריחה בהייטק הישראלי בה אנו נמצאים היום, משקפת בעיקר את איכותם של הסטארטאפים שנוסדו לפני מגמת הירידה הנסקרת במחקר זה, ואת החדשנות שהביאו איתה בזמנו.
ככלל, אנו סבורים שמעורבות ממשלתית אקטיבית לתיקון מגמות שליליות באקוסיסטם, החורגת מהמעורבות הגנרית הנשענת על כשלי שוק ידועים בתחום החדשנות, (בפרט מורכבות טכנולוגית או פיתוחית גבוהה) דורשת מעבר של רף גבוה יחסית של הבנת הבעיה והסיבות לה, לצד היעילות הפוטנציאלית שלה לפתור אותה. פרק הזמן הקצר יחסית שעבר מתחילת הירידה וכן המידע החלקי על היקף הבעיה (בעיקר בשל האיחור בהגעת הנתונים המלאים על מספרם של סטארטאפים חדשים), לצד “שנת הקורונה” שעלולה להוות כשנה חריגה, מקשים על זיהוי החלק של כל אחת מהגמות, בירידה בפועל.
לנוכח זאת אנו סבורים כי אף שמוקדם מדי לנקוט בפעולה ישירה, יש להמשיך לעקוב אחרי מספר הסטארטאפים החדשים, הרכבם, ויכולתם לגייס סבבי seed ו-A. כמו כן, יש להמשיך ולהעמיק במחקר לגבי הירידה במספר הסטארטאפים תוך שימת דגש על ירידה בנטייה ליזמות.
